פומודורו, אזה"ת (או איך שלא קוראים לזה) נתניה

24 08 2009

למרות גלגוליה השונים, הצליחה פומודורו, לאחר נפילה לא קטנה, לחזור (פחות או יותר) ולהגיש מנות סבירות עד טובות מאוד במחירים הגבוהים רק במעט מהממוצע.

עדיין, צריך לדעת מתי להגיע…

תשעים אחוז מהתפריט פשוט "נגמר" בשעות הצהריים המאוחרות. המלצרית, למרות היותה עולצת יתר על המידה, לא יכלה לסנגר יותר מדי על עליבות התפריט.

לפתיחה חלקנו סלט בורגול סביר (גרסה אשכנזית מאוד של בורגול…). הוא פשוט נטל את הלימון מהקולה (שהוזמנה לאחר שהלימונדה נשלחה בחזרה למטבח עקב סבוניות-יתר) ושיפץ את הסלט בלי בושה. הלחם ("פוקצ'ה" מהבוקר…) הגיע כשלצדו… כלום. לאחר תהייתנו המצב שופר וקיבלנו גם חמאה ושמן זית (כנראה שזה כל מה שנשאר במטבח).

למנה העיקרית הזמנתי פטוצ'יני עם רצועות סינטה, שבאופן מפתיע היה לא פחות ממצוין. הוא הזמין ניוקי ברוטב עגבניות שהיה לא יותר מבסדר…

ובעניין הצ'יפס… עדיף שיתביישו. צ'יפס מהפריזר (אולי עשר חתיכות ממנו), שלמרות מאמציו של השף, נשאר לא יותר מאשר צ'יפס מהפריזר. יש מנות שעדיף להוריד מהתפריט למניעת אכזבה של הלקוחות.

לסיכום, לא ברור העניין…

הפוטנציאל גדול, הכוונה טובה, הבלגן חוגג, והבעלים צריך להחליט במה הוא בוחר…

נחזור? כשהבעלים יחליט.





קוצ'ינה תמר, ת"א

3 07 2009

בערב מקסים נטשנו את הומפרט (או בעברית: האוטו שלו) ולקחנו את ערימת הפח היפנית והלבנבנה (או בעברית: האוטו שלי) לאזור המסגר "הרומנטי" לערב שקט – רק שלנו.

המסעדה המקסימה היתה די ריקה (לשמחתנו) והשירות אסרטיבי (לא מוכנים להתחייב שזה יקרה בערב בו המסעדה מלאה). למרות השולחן המעיק איתו חלקנו את החדר בקומה השנייה (כמה שטויות יכולים שלושה אנשים לומר?), והמוסיקה המנג'סת, מצאנו לנו פינה נעימה (ויש במסעדה כמה כאלה).

למנה ראשונה חלקנו אנטיפסטי מינימליסטי אך טעים (מלון מרענן, פלפלים, פטריות, פרשוטו וכו') ולחם מאוד "בסיסי" המלווה ברוטב איולי מוצלח וחמאה סבירה.

למנה העיקרית הזמנתי פסטה עם קלמרי. הפסטה היתה מעולה, והם הצליחו להפתיע עם קלמרי טרי שלא בעונה. הוא התעמר במלצרית (כרגיל) ודרש שימציאו לו מנה חדשה ("פסטה עם פטריות, איזה שבא לכם"), ואפילו היה מרוצה ממנה. ראויה לציון ההקפדה על פסטה טריה, מתוצרת מקומית, שאינה עבה מדי, וטעימה יותר מהצפוי.

לקינוח, כמה מפתיע, חלקנו משהו שדומה לטארט-טאטן. הקינוח היה נחמד מאוד (לא יותר). החשבון, אגב, היה סביר, ולאחר ששותפינו המעיקים לחדר פרשו לעיסוקיהם, בכלל נהנינו יותר.

נחזור? כן. אנחנו אוהבים פסטות כאלה.








Follow

Get every new post delivered to your Inbox.