בערב מקסים נטשנו את הומפרט (או בעברית: האוטו שלו) ולקחנו את ערימת הפח היפנית והלבנבנה (או בעברית: האוטו שלי) לאזור המסגר "הרומנטי" לערב שקט – רק שלנו.
המסעדה המקסימה היתה די ריקה (לשמחתנו) והשירות אסרטיבי (לא מוכנים להתחייב שזה יקרה בערב בו המסעדה מלאה). למרות השולחן המעיק איתו חלקנו את החדר בקומה השנייה (כמה שטויות יכולים שלושה אנשים לומר?), והמוסיקה המנג'סת, מצאנו לנו פינה נעימה (ויש במסעדה כמה כאלה).
למנה ראשונה חלקנו אנטיפסטי מינימליסטי אך טעים (מלון מרענן, פלפלים, פטריות, פרשוטו וכו') ולחם מאוד "בסיסי" המלווה ברוטב איולי מוצלח וחמאה סבירה.
למנה העיקרית הזמנתי פסטה עם קלמרי. הפסטה היתה מעולה, והם הצליחו להפתיע עם קלמרי טרי שלא בעונה. הוא התעמר במלצרית (כרגיל) ודרש שימציאו לו מנה חדשה ("פסטה עם פטריות, איזה שבא לכם"), ואפילו היה מרוצה ממנה. ראויה לציון ההקפדה על פסטה טריה, מתוצרת מקומית, שאינה עבה מדי, וטעימה יותר מהצפוי.
לקינוח, כמה מפתיע, חלקנו משהו שדומה לטארט-טאטן. הקינוח היה נחמד מאוד (לא יותר). החשבון, אגב, היה סביר, ולאחר ששותפינו המעיקים לחדר פרשו לעיסוקיהם, בכלל נהנינו יותר.
נחזור? כן. אנחנו אוהבים פסטות כאלה.
תגובות אחרונות