בין הנאה למחויבות הוא ואני מצאנו את עצמנו מדלגים בת"א…
קופי-בר 16:00
אנחנו רעבים. היא רעבה. הוא רעב. יש תפריט. תביאו אוכל. מיד.
החזרזיר בחרדל ושמנת סבל מעודפי שומן וטבל ברוטב שהתאים יותר לחזה עוף – אבל עדיין היה עסיסי ונחמד.
סלט ירקות טרי ופריך, שעועית בחמאה ושום טעימה במיוחד ותפוחי אדמה חביבים (כן, הוא צמחוני – "נושך חסות").
האנטיפסטי היה סביר ("עלי דפנה" אינם "עץ דפנה"), כנ"ל הלימונדה (כוס נקיה היתה עוזרת…).
הלחם שליד היה מצוין והביסלי ענק הממדים שהוגש ביחד עם האנטיפסטי נראה כמוטציה משעשעת שאסם היו שמחים לאמץ (ביסלי פרג!).
הקפה היה מעולה, כרגיל והתה הפתיע לטובה בטעמו (Ronnefelt) ולרעה בעיצובו (קנקן דולף…).
המחיר סביר, השירות טוב (אך היסטרי), המוסיקה פשוט בלתי נסבלת. זוועה.
נחזור? כן, נחזור – אם יפסיקו עם המוסיקה המחרידה הזו.
אניטה 22:15
ביום חמישי כצפוי – אין חניה. אנחנו מצאנו ולא נגלה לכם איפה…
הגלידה מופלאה כתמיד, המבחר מצומצם כתמיד, והשירות מקסים כתמיד.
שימו לב – כוס הטיפים מוסתרת בצד הימני של הבר, חפשו אותה כי מגיע להם.
נחזור? ברור.
היכונו לסקר הגלידה הגדול.
Love-Eat 23:00
יש גבול!
של מי היה הרעיון האידיוטי הזה לשבת שם? שלי ("תביא לי תה!").
מקום דוחה ומלוכלך (אל תבדקו אפילו את השירותים), כסאות לא נוחים, בר לגמדים (שמתפרק), קפה דלוח ו"חליטת תה" עליה לא נרחיב את הדיבור.
נחזור? גם לא בטעות. שומר נפשו ירחק.
תגובות אחרונות