אז לא נכתוב לכם מה אכלנו, וגם לא נכתוב לכם באיזה רחוב המסעדה נמצאת, כי למען האמת, ככל שזה תלוי בנו, המסעדה הזאת לא צריכה להימצא בכלל. בשום מקום. אף פעם.
"מסעדת שף"? הצחקתם לנו את הנעליים. מסעדה נוראה, גרועה, לא טעימה, פתטית, עם מנות מזוויעות, נטולות השראה ו/או טעם, ותפריט העונה באופן מושלם על ההגדרה "לא אכיל".
אז לא, לא נחזור, ולא, לא נספר לכם יותר מזה. רק נאמר שבירושלים יש כמה מסעדות שמגישות חומוס מאוד טעים.
בכל פעם בה אנחנו מעדיפים לא להתאבד לתוך הפקקים של ק"ק ת"א, ורוצים לאכול ומהר (בתנאי שזו לא שעת עומס), אנחנו מוצאים את עצמנו בהמבורגריה הנ"ל. וכך היה גם הפעם.
יום פרודוקטיבי, חם בחוץ, אין חשק לחפש חניה, חייבים מזון, ועדרי ההיי-טק ספונים במשרדיהם. בחרנו בארוחת הצהריים העסקית שאנחנו יודעים כבר בעל-פה: בשביל נושך החסות – בריז'יט ברדו (לא באמת המבורגר, אבל נראה אותו הדבר, עשוי מעדשים מונבטות, פטריות והמון תבלינים – טעים מאוד אבל לא הייתי מזמינה כזה בחיים), ונורמה ג'ין בשבילי (אנטרקוט שהפך להמבורגר משובח – חיובי במיוחד, והוא לא היה מזמין כזה בחיים) – שניהם גדולים וטריים ומספיקים בהחלט גם לאדם מורעב, מה שהפך את הסלט הלא מוצלח והצ'יפס המחריד למיותרים לחלוטין.
המחיר סביר בהחלט והשירות, למרות מצב ההלם של המלצרים, אדיב.
היה נחמד אם מישהו היה טורח לשפר את התוספות באופן דרמטי…
נחזור? כשנהיה רעבים.
תגובות אחרונות