אז לא נכתוב לכם מה אכלנו, וגם לא נכתוב לכם באיזה רחוב המסעדה נמצאת, כי למען האמת, ככל שזה תלוי בנו, המסעדה הזאת לא צריכה להימצא בכלל. בשום מקום. אף פעם.
"מסעדת שף"? הצחקתם לנו את הנעליים. מסעדה נוראה, גרועה, לא טעימה, פתטית, עם מנות מזוויעות, נטולות השראה ו/או טעם, ותפריט העונה באופן מושלם על ההגדרה "לא אכיל".
אז לא, לא נחזור, ולא, לא נספר לכם יותר מזה. רק נאמר שבירושלים יש כמה מסעדות שמגישות חומוס מאוד טעים.
לפעמים אתה צריך להגיע למקומות שלא ממש, איך לומר, נמצאים לך על הדרך. מצאנו את עצמו בהפסקת צהריים, מפעילות אמנותית גרידא בה עסקנו, רעבים וחסרי סבלנות לנסיעות ארוכות. גררנו איתנו את כבשת היוגה האדמונית ואת המדען הקדוש לסעודה בוכרית גלאט כשר (למהדרין או לא, בית יוסף או לא – אין לנו מושג, מה שבטוח שהמדען, בפעם הראשונה, יכול להצטרף אלינו לצהריים).
הרי מדגם מייצג של הביטויים בהם נתקלנו מהרגע בו נכנסו למסעדה, ועד שיצאנו ממנה: "אבא'לה" (הוא: "מה הוא רוצה מהחיים שלי?"), "אח שלי" (הוא: "אין לי מושג מי זה"), "באהבה" ("נו בסדר"), "נשמה" ("הוא כנראה לא מכיר אותנו"), "הכל בטוב" ("מה עם הצ'יפס?"), ועוד פנינים מסוג זה.
מדובר במסעדת פועלים משודרגת, עם שירות אוהב עד כדי חנק. אוכל טוב (לאכול כל מה שמגיע עם אורז! לשים לב לכמויות הכורכום ה"צנועות"). מנת הדגל, אשפלאו (כלומר אורז עם "חפצים" בתוכו) מצוינת, הסלטים (במלרע) טריים וטעימים, הפיתות טובות (נאפות במקום), והבשר סביר ומעלה (בהשוואה לשיפודיות אחרות). הצ'יפס, אגב, בסדר (לא יותר מזה).
נחזור? אם נהיה בסביבה, ואם נחפש משפחה אומנת.
תגובות אחרונות