רובינשטיין, אזה"ת החדש נתניה

21 01 2010

מפאת דלות ההיצע התזונתי והימצאותנו היתרה (יש שיאמרו מיותרת) באזור השרון, שמנו לעצמנו למטרה להיות שליחיכם לענייני קולינריים באזור שכוח אל זה.

והפעם – סטקייה למתקדמים/קצבייה לעניים, ומסעדת יוקרה לנטולי תקציב – כולן תחת אותה קורת-גג: מסעדת רובינשטיין.

בשר טרי, או מיושן כהלכה, מנות עשירות, טעימות ברובן, ושירות אדיב מהווים את עיקר ההנאה ממסעדה מוצלחת זו. לפני שנפרט על המנות אותן אכלנו (יותר מפעם אחת), ברצוננו להביע קול זעקה בשל המוסיקה הבלתי נסבלת (ואף למעלה מזה) הבוקעת ממרומי הרמקולים בכל שעות היממה. מנהלי מסעדה יקרים, אנא מכם, החליפו את הפלייליסט הדלוח הזה!

אני אכלתי אנטרקוט ברוטב שמנת פלפלת, שהיה מוצלח. הוא אכל המבורגר צמחוני שהפתיע לטובה, ושנינו חלקנו מספר וריאציות על המילה "צ'יפס", כולן סבירות ומעלה. ראוי לציין שהבשר מטופל כהלכה, והשירות הוגן וגלוי-לב (המלצרים תיארו את המנות בדיוק, בלי עודף "יחסי ציבור" – עניין נדיר במסעדות מסוג זה).

נחזור? כבר חזרנו.

*          *          *

ובהזדמנות חגיגית זו נפצח בקול קורא לכם, קוראינו הנשגבים: אין לנו אוכל בבית, אנחנו אוכלים רק במסעדות, אנחנו נמצאים הרבה באזור השרון, נגמרו לנו הרעיונות ונמאס לנו לראות את אותם המלצרים. אנא מכם, במטותא, עזרו לנו, ענו לשוועתנו ושלחו לנו שמות של מסעדות מומלצות באזור השרון בואכה נתניה, כפר-סבא, רעננה, ושאר מזיקין. אנחנו מבטיחים לנסות ולבדוק כמה שיותר מסעדות בחודשים הקרובים ולדווח הישר מהחזית!





איגלו, אזה"ת נתניה

2 09 2009

אם הוא היה יודע שהמקום נמצא בקניון פתוח (המלווה בעמודים דוחים באופן חריג) לא היה סיכוי שהיה דורש "גלידה עכשיו".

הבטחתי לו חוויה (הוא: "לא אמרת איזה חוויה"), וקיימתי.

מדובר ב"מיזם" משונה קמעה, שבו ילדות מתלהבות מצליפות ללא רחמים בגלידה. חובטות בה באמצעות שפכטלים לקול יללות לא ברורות (שאמורות לעודד אותן לחבוט עוד יותר בגלידה המסכנה), המתעצמות בכל פעם שמישהו נותן להן טיפ, תוך שהן תוקעות לתוכה מיני מתיקה (שלושת אלפים קלוריות ומעלה לפריט) ממחוזות הסוכריה, הבמבה, הקינדר, וכל זוועה מתוקה אחרת. על ידי כך "משודרגת" הגלידה מהישג קלורי בן ארבע ספרות, למחוזות המיליון משמידי השיניים…

הטראומה ניכרה בפניו כשהמתלהבת הראשית רשפה: "אתה מוכן לאיגלו שלך?". הושבתי אותו בצד וניסיתי לעודד אותו באמצעות גלידת אגוזי לוז לתוכה הומס "פררו רושה" (המושג "מנה קטנה" באיגלו הנ"ל דומה יותר לאיגלו רב-מפלסי מאשר לדגימת גלידה חבוטה). בשל הטראומה והלם הסוכר, הוא ישב לו בפינה, בהה בפנומן האנתרופולוגי (בסגנון עדות הילדים הצרחניים) וחיכה שאבוא להציל אותו, כשאני אוחזת בידי איגלו שוקולד לבן, לתוכו נחבטו ערמות מרשמלו.

לא נכביר מילים בעניין המחקר האנתרופולוגי – רק נאמר שאם אתם לא הורים לילדים בחופשה, ממש אין לכם מה לעשות שם (גם אם אתם כן, תחשבו פעמיים).

ראוי לציין, שלמרות פוטנציאל המפגע, ויללות החובטות והקייטנים, הגלידה בהחלט סבירה ומעלה.

נחזור? רק אם הוא יתחנן.








Follow

Get every new post delivered to your Inbox.