בערב גשום הגענו, הוא, אני וכבשת היוגה האדמונית, לגיחה קצרה במסעדה קולנית והומה זו, שנפסלה על הסף מספר פעמים בעבר בדיוק מסיבה זו.
מוקפים בפליטות משרד החינוך (יש הקוראים להן "מורות"), באינדיאנים צווחניים ובמוסיקה מפעימה שנעה בין "תיסלם", מרגול ו"טיפקס", הזמנו טג'ין בקר, טג'ין ירקות והוא (עם השטויות שלו) הזמין רביולי בטטה ברוטב רוזה. הטג'ינים היו מצוינים, ומספיקים, כל אחד מהם, לארוחה מפסקת של פליטי חצי גמר "הישרדות". הרביולי היו, איך לומר, רביולי… ותו לא.
לצד המזון הגיעו גם עשבים משובחים (סלט אישי – אם אתה איש מאוד גדול), לימונדה נטולת טעם סבון (להבדיל ממרבית כוסות הלימונדה בישראל), ירקות בתנור שאינם משאירים כל רושם, ולחם שמספיק לגדוד ואינו ממחוזות הגורמה.
לקינוח, חלקנו פאי תפוחים עם הר קצפת וגבעת גלידה. היה מתוק וחביב.
נחזור? כדי לבדוק את הקוסקוס של יום שלישי, או אם יהיה שם שקט!
תגובות אחרונות