סטפן בראון, תל אביב

30 05 2009

עוד יום של עבודה מסתיים בחנות הפרוון לשעבר. שוב השולחן מתמלא במנות ראשונות נפלאות: טחינה נפלאה (על גבול הגולמית), פלפלים אדומים קלויים וטעימים במיוחד, וסלט הירקות הטוב ביותר בת"א ( אבל אל תגלו…).

נושך החסות הזמין, כרגיל, את רביולי הפטריות (ברוטב פטריות, בשביל הגיוון), והתמוגג מכל אחד מהם (לא שיש לו ברירה, הרביולי הזה הוא המנה היחידה שהוא יכול להזמין מהתפריט). אני טרפתי, כמה מפתיע, נתח קצבים, או כמו שהם קוראים לו – "בשר אדום". היה נפלא. תמיד נפלא. בכלל – טעים שם. תמיד טעים שם.

ולקינוח, מתוק באופן מטורף, וטעים באופן מפתיע – חלקנו פרפה חלבה, ונהנינו מכל רגע. גם הקפה טעים, ואפילו התה.

נחזור? שאלה טפשית. זה לא בשליטתנו – אנחנו חוזרים במילא פעם בשבוע.





אחה"צ של פורענות

22 03 2009

בין הנאה למחויבות הוא ואני מצאנו את עצמנו מדלגים בת"א…

קופי-בר 16:00

אנחנו רעבים. היא רעבה. הוא רעב. יש תפריט. תביאו אוכל. מיד.

החזרזיר בחרדל ושמנת סבל מעודפי שומן וטבל ברוטב שהתאים יותר לחזה עוף – אבל עדיין היה עסיסי ונחמד.

סלט ירקות טרי ופריך, שעועית בחמאה ושום טעימה במיוחד ותפוחי אדמה חביבים (כן, הוא צמחוני – "נושך חסות").

האנטיפסטי היה סביר ("עלי דפנה" אינם "עץ דפנה"), כנ"ל הלימונדה (כוס נקיה היתה עוזרת…).

הלחם שליד היה מצוין והביסלי ענק הממדים שהוגש ביחד עם האנטיפסטי נראה כמוטציה משעשעת שאסם היו שמחים לאמץ (ביסלי פרג!).

הקפה היה מעולה, כרגיל והתה הפתיע לטובה בטעמו (Ronnefelt) ולרעה בעיצובו (קנקן דולף…).

המחיר סביר, השירות טוב (אך היסטרי), המוסיקה פשוט בלתי נסבלת. זוועה.

נחזור? כן, נחזור – אם יפסיקו עם המוסיקה המחרידה הזו.


אניטה 22:15

ביום חמישי כצפוי – אין חניה. אנחנו מצאנו ולא נגלה לכם איפה…

הגלידה מופלאה כתמיד, המבחר מצומצם כתמיד, והשירות מקסים כתמיד.

שימו לב – כוס הטיפים מוסתרת בצד הימני של הבר, חפשו אותה כי מגיע להם.

נחזור? ברור.

היכונו לסקר הגלידה הגדול.


Love-Eat 23:00

יש גבול!

של מי היה הרעיון האידיוטי הזה לשבת שם? שלי ("תביא לי תה!").

מקום דוחה ומלוכלך (אל תבדקו אפילו את השירותים), כסאות לא נוחים, בר לגמדים (שמתפרק), קפה דלוח ו"חליטת תה" עליה לא נרחיב את הדיבור.

נחזור? גם לא בטעות. שומר נפשו ירחק.








Follow

Get every new post delivered to your Inbox.